SPOTLIGHT #1- Abramey

שם: נועה לוי ערן גיל: 35 משתתפת בשופוני מאז: 2011

שם: נועה לוי ערן

גיל: 35

משתתפת בשופוני מאז: 2011

איזה חלק את הכי אוהבת בעבודה שלך? 

את ההתחלה של העבודה על קולקציה. האמת שזה מצחיק כי זה לפני שהנעליים עצמן בכלל קיימות. ברגע שאני מסיימת קולקציה, אני כבר מתחילה לאסוף רעיונות לקולקציה הבאה. אני מסתובבת עם פנקס קטן איתי ורושמת רעיונות ומשרטטת פרטים קטנים. כל הזמן צצים לי רעיונות, ולא פעם אני מוצאת את עצמי מפסיקה משהו באמצע כדי ללכת לפנקס הרעיונות הקטן שלי. השלב הזה הוא האהוב עלי כי הוא נטו יצירתיות. בשלב מאוחר יותר אני עוברת על הפנקס ומתחילה לסנן – מה לא פרקטי, מה לא נח, מה לא מתאים לקו הכללי של הקולקציה, מה יהיה קשה לביצוע או יקר מדי וכו'. אבל בשלב הראשוני אין מסננים ואני נותנת חופש לכל הרעיונות להגיע לפנקס הקטן

 

כמה שנים את משתתפת בשופוני ומה את הכי אוהבת ביריד?

אני לא אשכח את היריד הראשון שלי... זה היה בקולקציה השניה שלי, בחורף 2011, ומאוד התרגשתי מהמפגש עם כל כך הרבה לקוחות, שגם אוהבות ומעריכות עיצוב ישראלי. עד היום מבחינתי שופוני זה המדד להצלחה של הקולקציה. במשך שלושה ימים אני פוגשת במרוכז אלפי לקוחות, כל אחת שונה מהשנייה, ורואה מה מרגש אותן, מה נח להן, מה הכי תופס את העין... אני מאוד אוהבת את המפגש הישיר והקרוב הזה עם הלקוחות. זה לא משהו שאני זוכה לו באפיק מכירה אחר באופן כזה. ואלו גם לקוחות שבאמת אוהבות נעליים ונותנות לי להרגיש שהעבודה הקשה שמושקעת בכל נעל, מוערכת

ואני מודה שאני גם אוהבת את המפגש עם הקולגות. בסופו של דבר את רוב ימי העבודה שלי אני מבלה בסטודיו או בבית המלאכה, ושופוני זו ההזדמנות לפגוש את כל הקולגות המהממות שלי

 

מה מייחד את אברמיי?

תמיד קשה לי לענות על השאלה הזו... אני לא יודעת מה מייחד אותי, אני רק יודעת שאני מעצבת נעליים שאני אוהבת. אני מאמינה גדולה בנעליים, וחושבת שהן חלק בלתי נפרד מהבגד. אני מנסה לעצב נעליים שמרגשות אותי, שאני ארצה לנעול, בתקווה שירגשו גם את הנשים שיילכו איתן. כל פריט מיוצר בעבודת יד, עם המון מחשבה ותשוקה, תוך דגש רב על נוחות לצד שיק אורבאני

בניסיון ליצור נעליים באיכות בלתי מתפשרת ועיצוב ייחודי העיצוב מינימליסטי, מפתיע בפרטים הקטנים, ואינו תלוי בטרנדים עונתיים. הצורה הסופית של הנעל תמיד מתגלה במפגש עם הרגל, ואני מעצבת מתוך מחשבה על החיבור הזה, ואיזה קווים חדשים ייווצרו כשמישהי תנעל את הנעל

 

למי היית רוצות לעצב זוג נעליים?

לסבתא שלי. היה לה סטייל מיוחד שלה, משהו מאוד ארצישראלי עם ניחוחות מאנגליה, ותמיד מאוד קול ולא מתאמץ. היא נפטרה כשנה לפני שהקמתי את המותג ושמו הוא מחווה לה ולסבא שלי -  אלי ויפה אברמוביץ, שבבעלות משפחתם היתה חנות לטקסטיל בנחלת בנימין עוד בתחילת המאה שעברה, ושלימדו אותי להתרגש מדברים יפים