SPOTLIGHT #3 - Olive Thomas

מיה לוי, המעצבת הסופר מוכשרת מאחורי המותג אוליב תומס, חולקת איתנו השראות וגורמת לנו לרצות לבוא איתה למילאנו

_MG_9594.jpg

מאיפה את שואבת השראה?
על אף הקלישאתיות שבזה, אני באמת מוצאת השראה בכל דבר (היתה לי גם קולקציה שנולדה ממחברים של כסאות), אבל לרב אני מוצאת את עצמי נמשכת לפרטים מעולם הטקסטיל והביגוד ומתרגמת אותם לנעליים

איזה חלק את הכי אוהבת בעבודה שלך?
את הנסיעות למילאנואני נוסעת פעמיים בשנה לתערוכת חומרי גלם לנעליים ובכל פעם חוזרת עם מצברים מלאים - גם מבחינה מקצועית (התערוכה), גם מבחינת השראה (שאין לה סוף בעיר הזו), וגם כי אני זוכה בכמה ימים של שקט מהעולם.

כמה שנים את משתתפת בשופוני? 
מהתחלה!!! זו תהיה הפעם ה- 18 שאני משתתפת ביריד (אני עכשיו מרגישה קצת זקנה)

מה מייחד את אוליב תומס?
הפרטים הקטנים. בין אם זה העורות, האימומים, הגזרות המחמיאות, או הסוגר המיוחד. אני משתדלת לעצב נעליים שהן מעצימות את האישה שנועלת אותן, כי הן מחמיאות לה ונוחות לה, וכשהיא נועלת אותן היא מרגישה את הבטחון להיות עצמה.

למי היית רוצוה לעצב נעל?
לשרלוט גינסבורגהפרנץ'  גירל האולטימטיבית

 

SPOTLIGHT #2 - Medusa

שאלון פופי וקצר לפאוור קאפל של התיקים , זוג המעצבות שהפכו לראשונה את הפלסטיק הממוחזר  לחומר גלם אופנתי, ולכן ניתן לזהות את התיקים הייחודיים שלהן מרחוק - גילי רוזין ועדי גל

 

עדי גל (מימין) וגילי רוזין = מדוזה

עדי גל (מימין) וגילי רוזין = מדוזה

איזה חלק אתן הכי אוהבות בעבודה שלכן? שסמפלים של תיקים חדשים מגיעים מהתופר

מאיפה אתן שואבות השראה? מכל הדברים שאנחנו רואות על הדרך

 כמה שנים אתן משתתפות בשופוני? מממ...מיליון? אולי 6 בעצם

 מה מייחד אתכן? לתיקים שלנו יש אופי, שזה הכי חשוב, וגם שאנחנו ויגן 100%, עובדות עם חומרים ממחוזרים, שניתן למחזר בעתיד, והכל מיוצר בארץ בעבודת יד

 למי הייתן רוצות לעצב תיק? לכן

 

SPOTLIGHT #1- Abramey

שם: נועה לוי ערן גיל: 35 משתתפת בשופוני מאז: 2011

שם: נועה לוי ערן

גיל: 35

משתתפת בשופוני מאז: 2011

איזה חלק את הכי אוהבת בעבודה שלך? 

את ההתחלה של העבודה על קולקציה. האמת שזה מצחיק כי זה לפני שהנעליים עצמן בכלל קיימות. ברגע שאני מסיימת קולקציה, אני כבר מתחילה לאסוף רעיונות לקולקציה הבאה. אני מסתובבת עם פנקס קטן איתי ורושמת רעיונות ומשרטטת פרטים קטנים. כל הזמן צצים לי רעיונות, ולא פעם אני מוצאת את עצמי מפסיקה משהו באמצע כדי ללכת לפנקס הרעיונות הקטן שלי. השלב הזה הוא האהוב עלי כי הוא נטו יצירתיות. בשלב מאוחר יותר אני עוברת על הפנקס ומתחילה לסנן – מה לא פרקטי, מה לא נח, מה לא מתאים לקו הכללי של הקולקציה, מה יהיה קשה לביצוע או יקר מדי וכו'. אבל בשלב הראשוני אין מסננים ואני נותנת חופש לכל הרעיונות להגיע לפנקס הקטן

 

כמה שנים את משתתפת בשופוני ומה את הכי אוהבת ביריד?

אני לא אשכח את היריד הראשון שלי... זה היה בקולקציה השניה שלי, בחורף 2011, ומאוד התרגשתי מהמפגש עם כל כך הרבה לקוחות, שגם אוהבות ומעריכות עיצוב ישראלי. עד היום מבחינתי שופוני זה המדד להצלחה של הקולקציה. במשך שלושה ימים אני פוגשת במרוכז אלפי לקוחות, כל אחת שונה מהשנייה, ורואה מה מרגש אותן, מה נח להן, מה הכי תופס את העין... אני מאוד אוהבת את המפגש הישיר והקרוב הזה עם הלקוחות. זה לא משהו שאני זוכה לו באפיק מכירה אחר באופן כזה. ואלו גם לקוחות שבאמת אוהבות נעליים ונותנות לי להרגיש שהעבודה הקשה שמושקעת בכל נעל, מוערכת

ואני מודה שאני גם אוהבת את המפגש עם הקולגות. בסופו של דבר את רוב ימי העבודה שלי אני מבלה בסטודיו או בבית המלאכה, ושופוני זו ההזדמנות לפגוש את כל הקולגות המהממות שלי

 

מה מייחד את אברמיי?

תמיד קשה לי לענות על השאלה הזו... אני לא יודעת מה מייחד אותי, אני רק יודעת שאני מעצבת נעליים שאני אוהבת. אני מאמינה גדולה בנעליים, וחושבת שהן חלק בלתי נפרד מהבגד. אני מנסה לעצב נעליים שמרגשות אותי, שאני ארצה לנעול, בתקווה שירגשו גם את הנשים שיילכו איתן. כל פריט מיוצר בעבודת יד, עם המון מחשבה ותשוקה, תוך דגש רב על נוחות לצד שיק אורבאני

בניסיון ליצור נעליים באיכות בלתי מתפשרת ועיצוב ייחודי העיצוב מינימליסטי, מפתיע בפרטים הקטנים, ואינו תלוי בטרנדים עונתיים. הצורה הסופית של הנעל תמיד מתגלה במפגש עם הרגל, ואני מעצבת מתוך מחשבה על החיבור הזה, ואיזה קווים חדשים ייווצרו כשמישהי תנעל את הנעל

 

למי היית רוצות לעצב זוג נעליים?

לסבתא שלי. היה לה סטייל מיוחד שלה, משהו מאוד ארצישראלי עם ניחוחות מאנגליה, ותמיד מאוד קול ולא מתאמץ. היא נפטרה כשנה לפני שהקמתי את המותג ושמו הוא מחווה לה ולסבא שלי -  אלי ויפה אברמוביץ, שבבעלות משפחתם היתה חנות לטקסטיל בנחלת בנימין עוד בתחילת המאה שעברה, ושלימדו אותי להתרגש מדברים יפים

מההשראה הראשונית ועד התוצאה הסופית - מה עובר על המעצבים

כשאנחנו רואים זוג נעליים או תיק מרגשים שתפסו את עינינו, מעניין לחשוב שמה שאנחנו רואים הוא למעשה "רק" התוצאה הסופית. תוצאה אומנם מרשימה, אבל לרוב לא ידוע לנו שקדם לה תהליך עיצובי מורכב ולא פשוט בכלל

העבודה על קולקציה חדשה יכולה להיות יצירתית ומאתגרת אבל גם סיזיפית ומתישה. המרחק בין הרעיון ההתחלתי ועד לפריט הסופי, לא תמיד קצר ומלווה ברצף ארוך של החלטות, חששות וניסיונות חוזרים ונשנים עד שמגיעים לתוצאה המושלמת

מה קורה שם? השראות, סקיצות, גזרות, התאמת האימום לגזרה במקרה של נעליים, יצירת מודלים, מדידות, מקצה שיפורים, וזה עוד לפני שהגענו לבחירת העורות לכל דגם

לכל מעצב יש את הדרך שהוא עובר - מנקודת ההתחלה שהיא ההשראה הראשונית, ועד לתוצר הסופי

 נועה לוי ערן מהמותג "אברמיי", מספרת שהיא מתחילה לעבוד על הקולקציה הרבה זמן מראש כדי לאפשר זמן  לתהליכים לקרות: "לא פעם אני גונזת עיצוב שאני מרגישה שלא מתאים לקולקציה השלמה שאליה הגעתי בסוף התהליך

אברמיי.jpg

ההתחלה תמיד נוצרת מפרט קטן: "אני מדמיינת איזו נקודת חיבור בין העורות, איזו זווית או חיתוך, או כל אלמנט עיצובי אחר שמעורר בי השראה, וממנו אני מתחילה לבנות את הנעל. אני עובדת על כל עיצוב בנפרד, אבל לא מתחילה לייצר אף סמפל לפני שהרכבתי קולקציה שלמה

לעומתה, התהליך של שני מיפאנו חסין ממותג הנעליים "אימלדה" שונה לחלוטין: היא מתחילה קודם כל בבחירת חומרי הגלם. "עוד לפני שיש לי בזיק של רעיון".  לאחר מכן היא עושה תחקיר לגבי קולקציות הבגדים בעונה הקרובה , מהם הטרנדים העונתיים ולזה היא למעשה מתאימה את הנעליים כפי שהיא חושבת שיהיה נכון ללוק השלם

בנוסף למורכבות תהליך העיצוב, בכל עונה המעצבים צריכים להמציא את עצמם מחדש, לחשוב על כיוונים אחרים, עיצובים וחומרים חדשים כדי להמשיך ולרגש את קהל הלקוחות שלהם

עידן יוספוב ויערה אוחיון ממותג התיקים "מרטלה"  מספרים שהעונה הצליחו להביא מבחינתם בשורה של ממש ויצרו לראשונה תיקים טבעוניים לחלוטין. אחרי חיפוש ופיתוח ארוך של חומרים שיתנו את המענה המדויק לעיצובים שלהם, הם מצאו את ה"פריים ניט", מעין בד סרוג שמגיע מהעולמות הספורטיביים ומשמש בעיקר לנעלי ריצה וסניקרס סרוגות

ובסופו של דבר, אין ספק שהרגע הכי מרגש ומספק מבחינת כל המעצבים שדיברנו איתם, הוא הרגע הזה שבו הרעיון קם לתחייה, הכל מסתדר, הנעל נמדדת והתיק מוכן, והדרך הארוכה מהרגע ההתחלתי של ההשראה ועד לתוצאה הסופית, מגיעה לסיומה